גזר דין בתיק ת"פ 8861-08

בעקבות הסדר בין הצדדים, תוקן כתב האישום והנאשמים הודו בעובדות המיוחסות להם.

על פי כתב האישום, הנאשמת , שהיא "עוסק מורשה" וניהלה פרויקטים של בניה, לפחות ב- 3-4 מקומות, העסיקה קבלני משנה, שילמה את שכרם על פי המוסכם ביניהם אך קיבלה מהם חשבוניות שהיו חשבוניות של חברות שלא היו אלה שביצעו את העבודה עבור הנאשמת.

הנאשם היה אחד מבעליה של החברה הנאשמת ומנהלה הפעיל בתקופות הרלוונטיות.

הנאשמת ניהלה מערכת חשבונות והגישה דוחות לרשויות מס הכנסה ומע"מ תוך שימוש בחשבוניות האמורות. התקופה הרלוונטית לענין כתב האישום המתוקן הינה לשנת המס 2002 - 2003 ובשנת המס 2004-2005.

על פי הודאתם של הנאשמים, הם הרושעו על פי סע' 38 בצרוף סע' 117(ב) (5) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975.

בטיעוניה לעונש ציינה המאשימה , מעבר לאמור בעובדות המפורטות בכתב האישום, את העובדה שמדובר בעבירות חמורות, שהפסיקה מתייחסת אליהן בחומרה.

ב"כ המאשימה ציין כי מבחינת חברות הכיסוי שהנפיקו את החשבוניות היו אלה חשבוניות פיקטיביות. כן הגיש פסיקה כדי להצביע על כך שהסרת המחדלים איננה עילה מספיקה להטיית סוג העונש אלא נסיבה מן הנסיבות שבית המשפט אמור לשקול לקולא בבואו לגזור את הדין.

ב"כ הנאשם, שהעיד עד  להוכחות אישיותו החיובית של הנאשם , תרומתו בשרותו הצבאי, הוסיף והרחיב דברים על אישיותו החיובית של הנאשם גם בחיי היום יום, תרומתו, בעצמו וגם באמצעות החברה, לטובת הציבור. ב"כ הנאשם ציין את הודאתם של הנאשמים. אף הגיש אף הוא פסיקה כדי להראות שישנם מקרים בהם בית המשפט מסתפק בעונש אחר ממאסר בפועל שאותו מבקשת התביעה להטיל בתיק זה.

בבואי לגזור את דינם של הנאשמים, אתן את דעתי על כך שמדובר בתקופה משמעותית שבה ניתן היה בידי הנאשם לעקוב ולבדוק את אמינות החשבוניות בהן עשתה הנאשמת שימוש במערכת החשבונות שלה עם רשויות המס. כן אתן דעתי לסכומי המע"מ שקוזזו עקב שימוש בחשבוניות הללו כאשר מדובר בלמעלה מ- 650,000 ש"ח.

לצד זאת, אתן דעתי על כך שהשימוש בחשבוניות מן הסוג האמור, מעודד את קיומה של התופעה וגילוין של עבירות אלה הוא בדר"כ קשה מאד וגם כאשר הן מתגלות הדבר נעשה לאחר זמן רב לאחר ביצוע העבירות וכאשר הרשויות באופן מעשי אינן יכולות לתקן את הנזק שנגרם לקופה הציבורית עקב העבירות הנדונות.

לצד הדברים הללו, יש להתחשב בנסיבות המקלות שקיימות במקרה זה. אין חולק עוד על כך שהמס שולם בסופו של דבר והמחדלים הוסרו. גם אין חולק על כך שעבודה אכן נעשתה והתשלומים בוצעו ע"י הנאשמים, כפי שמופיע בסכומי החשבוניות. מבחינה זאת הנאשמים לא הפיקו רווח מביצוע העבירות. אדרבא כפי שציין ב"כ הנאשמים המס שולם  ואולי אף ביתר. עוד יש לציין כי הנאשם שיתף פעולה בעת החקירה של העבירות הללו ותוך מסירת כל הפרטים שהיו ידועים לו הביא לבירור מקיף יותר של עבירות מעבר לעבירות המיוחסות בכתב אישום המתוקן לנאשמת ולנאשם. גם קיצור ההליכים צריך להילקח בחשבון וגם חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, חרף העובדה שבד"כ עבירות מס מתגלות באיחור ובחלוף זמן.

אין ספק שמדיניות הענישה במקרים של עבירות מס מכוונת להבעת הסלידה מביצוע העבירות, מן הנזק שנגרם בעקבותיהם לציבור. הפסיקה הקובעת הטלת מאסר מיועדת להרתעת עבריינים פוטנציאלים מביצוע עבירות, גם משום שלמרבה הצער החברה איננה מוקיעה באופן נחרץ וחד משמעי את עברייני המס, לעיתים הם גם נחשבים בתור בעלי ממון - לבעלי מעמד חברתי גבוה וגם משום הנזק האמור שנגרם לקופה הציבורית אשר לעיתים אינו ניתן  לתיקון. כבר במקורות קדומים שלנו למדנו שיש לכבד ולשמור על המשאבים הציבוריים הרבה מעבר למה שאדם באופן טבעי שומר על נכסיו הפרטיים. עבירות מס הן סטיה מערך חשוב זה ועל כך מתריעים בתי המשפט במדיניות הענישה שלהם.

יחד עם זאת, קביעת עונשו של אדם איננה מעשה טכני של העתקה מפסק דין זה או אחר וכל מקרה צריך להידון לגופו, גזר הדין צריך להיות מותאם לנסיבות ביצוע העבירות ולנסיבותיהם של הנאשם שלפני בית המשפט.

עונש מאסר אינה מביע סלידה והוקעה של מעשה העבירה, אך הוא גם מיועד להרחקה מן הציבור כאשר בית המשפט סבור שיש צורך להגן על הציבור מפני מעשים אפשריים של נאשם שנידון לפניו.  מבחינה אחרונה זו עונש מאסר צריך להיות העונש שהמידתיות בו מחוייבת המציאות ובכלל זה על בית המשפט להשיב על השאלה שהציב לעצמו והיא האם אין דרך אחרת להטיל עונש שיביע את כל נסיבות החומרה וגם יתחשב בכל נסיבות לקולא ויהיה מאוזן ונכון.

במקרה זה שלפני ולא בלי התלבטות, החלטתי להימנע מלהטיל על הנאשם מאסר לריצוי בפועל. אני סבורה שבאיזון כל השיקולים ניתן להשיג את מטרות הענישה ע"י הטלת מאסר לריצוי בעבודות על הנאשם לתקופה מיריבת הקבועה בחוק לצד מאסר על תנאי ולצד קנס מאד משמעותי שיוטל גם על הנאשם באופן אישי וגם על הנאשמת. כל השיקולים של גמול והרתעה יכולים להיות מושגים, לעניות דעתי, בענישה מסוג זה במקרה הנידון.

לפיכך, אני דנה את הנאשמת לאלה:

1.         קנס בסך 150,000 ש"ח שישולם עד ליום 5.9.2011.

2.         התחייבות על סך 100,000 ש"ח להימנע בתוך 3 שנים מהיום מביצוע עבירה על חוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975.

את הנאשם אני דנה לאלה: